דגניה א'
ראשי פרקים:
מבוא
בראשיתה
אופ ג'וני
סיכום
תמונות
מבוא
בתור תושב דגניה א' אני מרגיש שעליי לכתוב ולהרחיב את הידע האישי שלי על מקום מגוריי ועל ההיסטוריה ארוכת השנים שלו. דגניה א' הוא הקיבוץ הראשון בעולם, ולכן ודאי יש היסטוריה וסיפורים מעניינים מאוד עליה ועל אנשיה. בעבודה שלי החלטתי להתרכז בשני מקומות : אום ג'וני, שהייתה לימים דגניה הראשונה לפני מיקומה הנוכחי, ועל בניין המוזיאון שבקיבוץ, בו נמצאים תמונות וסיפורים וגם כמה חפצים שקשורים להיסטוריה של הקיבוץ.
אם הקבוצות והקיבוצים. נוסדה ב-29 באוקטובר 1910 ע"י עשרה חברים ושתי חברות במקום שבו עומד היום אום ג'וני. המקום נוסד תחילה בשיטת עבודה שבה נמחקו עקרונות כמו עובדים ומעבידים, "שלי" או "שלך", ומאידך הוספו עקרונות כמו שיתוף ושוויון. לראשונה בהיסטורית היישוב היהודי הופיע עיקרון העבודה העצמית וחיי השיתוף. שיטת המחייה הזאת נקראה "קומונה". דגניה א' בהיותה הקבוצה הראשונה ואב הטיפוס לדגם ההתיישבות הנקרא קיבוץ ידועה כ"אם הקבוצות" או "אם הקבוצות והקיבוצים". ב-4 ביוני 1912 הקבוצה עברה מאום ג'וני לנקודת הקבע באב-אלתום - שער הנהר, מוצא הירדן מהכנרת - שם היא נמצאת עד היום.
דגניה ידועה בחקלאותה המפותחת בארץ. היא מספקת בשנה כמויות ענק של פירות וביניהם אבוקדו, בננות, תמרים, אשכוליות ועוד. בנוסף בקיבוץ עומדת רפת משגשגת שמוכרת את רוב החלב לתנובה, ונחשבת לאחת הרפתות העשירות בעמק, אם לא העשירה שבהן. עם זאת, קיים גם מספר לולים גדולים לבשר.
בראשיתה
בשנת 1912 חברי הקבוצה עברו לנקודת הקבע בחצר ראשונים. חברי הקבוצה התחילו לבנות להם: קירות בעובי 50 ס"מ אשר בנויים מאבן בזלת מקומית, הגגות מכוסים ברעפי חרס אדומים. בצמוד לחצר המשק מחוץ לגדר היו בנויים בתי המגורים דו קומתיים ובניין אחד ובתוכו חדר אוכל, מטבח, מקלחת ומעליה בריכת מים בקיבולת של 10 קוב. חזית החצר נבנתה מזרחה אל הרי הגולן והכנרת, ושדרת הברושים מובילה אל שער החצר.
ב"חצר ראשונים" הייתה רפת ואורווה- שהיו מקור פרנסתם של חברי דגניה בראשית דרכם. מבנה הרפת ומשכן הבהמות כללו שתי קומות. בקומת הגג החזיקו את החציר לבהמות בחורף. ברפת היו 17 פרות שנחלבו בידי נשות דגניה החרוצות.החלב שנאסף מן הרפת , מידי יום,הוא נשלח לשוק בטבריה. מאוחר יותר החלב נשלח ברכבת שיצאה כל בוקר מצמח לחיפה. לאחר מכן שנבנתה בדגניה מחלבת "תנובה" נשלח החלב לשם. כיום הרפת והאורווה משמשות כאולם קולנוע "בית בוסל". בבניין זה הקרינו לאורך שנים רבות סרטים וכיום משמש בעיקר לטקסים ולאירועים.
מחסן התערובת ומקום איסוף החלב וגיבון הגבינות- במחסן התערובת נערמו שתי ערמות של גרעינים גרוסים. האחת – גרעיני שעורה, השנייה- חרובים. גרעינים אלה נגרסו בעזרת מגרסה, ערבבו אותם והכניסו אותם לתוך שקים כמאכל לבהמות.
חדרי המגורים הראשונים- המבנה היה בנוי מאבני זיפזיף , כמתכונת בניית החושות המקובלת. הוא כלל 6 בתי מגורים. בכל חדר ניצבו 4 מיטות . על המזרון נמתח סדין מכותנה. שני ארגזי נפט כוסו בבד צבעוני ושימשו כספה , במקום וילון – סדין. כיום חדרי המגורים הראשונים משמשים למשרד דירה להשכרה, לספרייה לאחרונה נפתח שם גם בית כנסת.
בסופו של כל יום היה השער נסגר לאחר שכל העגלות חזרו, בזו אחר זו מן השדות. השער ננעל בתום יום העבודה מחשש גנבים מהעיירה הערבית הסמוכה צמח. העגלות נלקחו לטיפול יומי. בחצר מול השער , הסוסים שוחררו מן הרתמות והתפלשו באדמת החצר. בחורף הפכה החצר לשלולית בוץ עמוקה לשמחתם של הילדים שניסו לחצות בלי שהמגפיים יישארו תקועים בבוץ... לקראת הקיץ האדמה הייתה מתייבשת וקליפתה נסדקה לקוביות קוביות.
בניין הלול שעמד דרום מזרחית לרפת משמש היום לבית קפה , משרד אדריכלות וסדנת אמן.
בית המגורים הראשון- משמש היום כמשרד הנהלת הקהילה – מזכירות והנהלת חשבונות.
החצר שימשה להמון דברים: בתוך החצר יש את המזכירות של היום ואת הארכיון. המזכירות שימשה לבתי מגורים ומקלחות . לעומת זאת הארכיון שימש להמון דברים כמו: מאפיה ,בתי ילדים, מקלחות ,בתי מגורים, חדר אוכל ומטבח , מחסנים ואף שובך.
במלאות 70 שנה לדגניה החליטו חברי דגניה להפוך את החצר למקום תרבותי וחברתי.
אום ג'וני
במאה ה-5 לפנה"ס ישב במקום כפר אגין, הידוע יותר בשם אום ג'וני [אום אל-ג'וני, אום ג'וניא].
בראשית, הכפר אום-ג'וני היה שייך למשפחה פרסית, משפחת אפנדים מג'יד-א-דין, שעיבדו את אדמתם בעזרת אריסים ושכירים ערבים. משפחות השכירים והאריסים, שהיו כ20 במספר, חיו בכפר משלהם שהיה בנוי בקצה המערבי של המישור ומתחתיו מדרון המשתפל לתוך עמק עמוק שבו זורם הירדן, סמוך לכפר עבודייה, שנמצא מדרום מערב במרחק של 2 ק"מ.
לאחר שנים שהיתה האדמה נטושה ותלויה אך ורק באיתני הטבע, בשנת 1909 קיבלה על עצמה קבוצת פועלים מן הגליל – "קבוצת הכיבוש", או כפי שנקראה, "קבוצת החורש" – לעבד באופן עצמאי חלק מאדמות חוות כנרת, אותו חלק שהיה מעבר לירדן – אדמת אום-ג'וני. מקץ שנה לאירוע זה החליפה את הקבוצה קבוצה אחרת, שנקראה "הקומונה החדרתית", אותה קבוצה שיסדה את דגניה.
מושבת אום ג'וני היתה בנויה מחושות שבה גרו חברי הקומונה, ולצד החושות שבמקום הוקם צריף עץ – אותו הצריף המפורסם שעתיד היה להפוך לסמלה של דגניה א' כיום.
מעשה "אום-ג'וני", על אף ממדיו הזעירים, נתן משמעות חדשה לתנועת הפועלים העברית ולהתפתחות ההתיישבות השיתופית בארץ.
את החומר לעבודה הבאתי מספרים על דגניה וגם מאתר ויקיפדיה.
סיכום
כעת, אחרי שסיימתי את העבודה אני מרגיש מוכן לכול שאלה שתישאל לגבי מה היתה חצר ראשונים, מי הקימו אותה ולמה היא משמשת כיום. העבודה סייעה לי להיות תושב שייך יותר בקיבוץ בו אני גר. בעקבות העבודה למדתי המון על איך הסתדרו פה עוד הרבה שהייתה פה מדינה וכאשר הערבים חיים במרחק 10 דקות הליכה מהיישוב.
תמונות
אום ג'וני אז, התמונה שהפכה לסמלה של קבוצת דגניה א'
במקום שעמדה אום ג'וני כיום עומדת מצבה גדולה ומסביבה אבני שיש ועליהם חרוטים שמות הקיבוצים הבאים אחרי דגניה א'
"הקומונה החדרתית" הקבוצה שהקימה את דגניה.
בניית חצר ראשונים
